ב-12 בנובמבר 2005, בכנס השנתי של האגודה לנוירומדע בוושינגטון - הכינוס הגדול בעולם של חוקרי מוח - עלה לבמה אדם בגלימה כתומה. הדלאי לאמה הארבעה-עשר, מנהיגה הרוחני של טיבט, הוזמן לשאת הרצאת מפתח בפני אלפי מדענים. אבל לא כולם רצו לשמוע. מאות חוקרים חתמו על עצומה נגד הופעתו, רובם חוקרים סינים-אמריקאים שראו בהזמנה מהלך פוליטי, אבל לא רק - גם מדענים שטענו שלמיסטיקה אין מקום בכנס מדעי. העצומה לא שינתה דבר. הדלאי לאמה עלה לבמה, ומה שאמר שם לא היה ניסיון להטיף למדענים על הארה רוחנית. הוא דיבר על "אתיקה חילונית" כמצפן למדע. אבל המשפט שנחרט בהיסטוריה של שני העולמות הוא דווקא מכתביו: "אם המדע יוכיח שטענה בודהיסטית שגויה - על הבודהיזם להשתנות."
זה לא המשפט שמצפים לשמוע ממנהיג דתי. אף אפיפיור לא אמר את זה על הנצרות, אף איאתוללה לא אמר את זה על האסלאם. אבל הבודהיזם, לפחות בגרסה שהדלאי לאמה מייצג, לא מתנהג כמו דת רגילה. הוא מתנהג כמו שיטת חקירה.
